סאשה זברב ניצח את פבלו קרניו בוסטה, 6-3 6-2 3-6 4-6 3-6, והעפיל לגמר אליפות ארה”ב, גמר הגראנד סלאם הראשון שלו.
קודם כל, סיכום קצרצר של המשחק: זברב שיחק פשוט איום ונורא בשתי המערכות הראשונות. קצת כצפוי, כל משקל הציפיות, אכזבות העבר והמפלות המנטאליות שלו התיישב על כתפיו ומעך אותו. קרניו בוסטה שיחק טוב לפרקים, אבל בכנות לא היה צריך לעשות יותר מדי כדי לנצל את החולשה הנוראית של זברב. זברב שמר על קור רוח והצליח, לאט לאט, לזחול בחזרה אל המשחק. בסוף המערכה השנייה ותחילת השלישית יחסי הכוחות התהפכו והמשחק נראה כפי שהיה “אמור” להיראות: קרבות קו אחורי מייגעים שזברב יוצא ברובם עם ידו על העליונה. בתחילת המערכה החמישית קרניו בוסטה כבר התמלא בעצמו בחששות, נשבר עם תחילת המערכה וכך הוכרע המשחק.
כן, זה סיכום מאוד קצר עבור משחק בן שלוש וחצי שעות וחמש מערכות, אבל באמת שאין המון מה להגיד על מה שראינו מלבד זה.
עם ההעפלה לגמר הגראנד סלאם הראשון של זברב, אני רוצה להתייחס לנושא אחר והוא זברב עצמו.
במהלך השנים האחרונות, אני מוצא את עצמי מסנגר על זברב הרבה מעל גבי העמוד שלי. אני מאוד מעריך את הכישרון שלו. לפני כמה שנים הצהרתי שאני בטוח לחלוטין שהוא עוד יגיע למקום הראשון בעולם.
למה, בעצם?
רפאל נדאל תיאר פעם את חואן מרטין דל פוטרו (אל תשאלו אותי איפה או מתי, אני רק זוכר את התיאור) בצורה הקצרה והקולעת הבאה: הוא שחקן מעולה בגלל שהוא יכול להכות הרבה וינרים, וקשה מאוד להכות וינרים מולו. כן, תיאור קצת לקוני של טניסאי מופלא, אבל הוא במובן רב מדויק: אין הרבה שחקנים שגם מצטיינים בקריאת המשחק, בתנועה על המגרש ובהגנה וגם אוחזים בנשקים מרשימים ברמה הגבוהה ביותר.
סאשה זברב הוא מן חד קרן מהסוג הזה. בגובה 1.98 מ’, זברב אוחז בנשקים מרשימים ובראשם הגשה חזקה מאוד וחבטת כף יד מאיימת, אבל מה שמיוחד בו הוא היכולת ההגנתית. נדמה לי שמעולם לא היה בסבב טניסאי בגובה כזה שיודע לזוז כל כך מהר על המגרש, ומבין את המשחק טוב כמו זברב. לעומת טניסאי צמרת גבוהים אחרים – דל פוטרו, צ’יליץ’, סאפין – זברב הוא ללא ספק בעל כישורי התנועה וההגנה המעולים מכולם (הגבוה היחיד שעולה עליו בהיבט הזה הוא דניל מדבדב – וזו גם הסיבה שמדבדב מצליח כל כך).
זברב הפך מטרה קלה ללעג ולבוז מצד אוהדים בגלל שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא סגנון המשחק שלו. למרות הנשקים המרשימים בהם הוא אוחז, זברב בחר שלא ללכת בעקבותיהם של דל פוטרו או צ’יליץ’ ולשחק טניס התקפי, אלא דווקא בעקבותיו של אנדי מארי, ולשחק טניס מאוד שמרני ויציב. הוא מעדיף לנצח נקודות בקרבות מתישים מהקו האחורי מאשר לקחת סיכונים. מן הסתם הוא ראה את ההצלחה העצומה של מארי, ג’וקוביץ’ ונדאל המוקדם ואמר לעצמו שהדרך להיות טניסאי ענק עוברת בהגנה ולא בהתקפה. אז כן, נכון, סגנון המשחק של זברב לא מלהיב רוב הזמן, אבל היי – אנדי מארי עם הגשה במהירות 220 קמ”ש? זה טניסאי דיי מפחיד.
הסיבה השנייה לזלזול בזברב היא הנפילות המנטאליות, וכאן בהחלט אפשר להבין את הפקפוק בו. הנסיקה של זברב הייתה מטאורית. בשנת 2017, בגיל 20, הוא כבר זכה בשני תארי מאסטרס בהם ניצח את ג’וקוביץ’ ופדרר במשחקי הגמר. בשנת 2018 הוא הוסיף תואר מאסטרס שלישי (מול תים), כמעט ניצח את נדאל בגמר טורניר המאסטרס ברומא (על חימר!) וקינח בזכייה מאוד מרשימה באליפות סוף העונה עם ניצחונות משכנעים מול פדרר וג’וקוביץ’.
זרעי הפורענות נזרעו כבר באותן שנים, למרות ההצלחות. זברב הפסיד שוב ושוב בשלבים המוקדמים בטורנירי גראנד סלאם מול טניסאים נחותים. בשנת 2019, שאמורה הייתה להיות שנת הפריצה שלו בטורנירי גראנד סלאם, זברב נקלע לסחרור נורא במיוחד אחרי שרשרת של הפסדים לא מרשימים, והתחיל להגיש כמויות עצומות של שגיאות כפולות בכל משחק, סימן ברור למפלה פסיכולוגית. תסמונת הדאבל-פולטיטיס הזאת הזכירה את שנותיו האחרונות של גיז’רמו קוריה בסבב, טניסאי ענק אחר שקרס מנטאלית אחרי ההפסד הנורא בגמר אליפות צרפת ב-2004, פיתח אלרגיה להגשות שניות וסיים את הקריירה בקול ענות חלושה.
למרות הקשיים, זברב המשיך לנצח בכמות נאה של משחקי טניס. אחרי הקיץ המחריד של 2019, זברב העפיל לגמר בטורניר המאסטרס בשנגחאי (אחרי ניצחון מרשים נוסף מול פדרר) ולחצי גמר אליפות הסבב. בתחילת השנה הוא כבר רשם את טורניר הגראנד סלאם המרשים ביותר בקריירה שלו כשהעפיל לחצי הגמר באוסטרליה תוך אבדן של מערכה אחת בלבד בדרך לשם.
הסיבה שהמשכתי לסנגר על זברב לאורך כל הזמן הזה היא שהוא המשיך להילחם למרות הקשיים והנפילה החופשית בקנה מידה כמעט אגאסי-י מתהילת עולם אל הפסדים הזויים. טניסאי שמצליח להתעלם מרעשי הרקע הרבים, הבלתי נסבלים ולשמור בכל זאת על מקומו בצמרת הוא טניסאי חזק מנטאלית. כן, לדבר על זברב כעל טניסאי חזק מנטאלית זה לא שגרתי, אבל אני חושב שזה נכון. מרבית הטניסאים במצבו היו כבר רחוקים מאוד מהעשירייה הראשונה בעולם.
המשחק היום היה מן תמונת מראה בזעיר אנפין של הקריירה של זברב בשנים האחרונות. הוא הצליח להתאושש מנפילה מנטאלית ומפיגור משמעותי בזכות עקשות, קור רוח ואמונה. זו הפעם הראשונה בה זברב חוזר מפיגור שתי מערכות לניצחון בקריירה שלו, ואין סמלי מכך שזה קורה דווקא בדרך לגמר גראנד סלאם ראשון.
קשה להאמין שזברב יזכה באליפות ארה”ב מול מדבדב או תים. הוא רחוק מאוד מהרמה שלהם כרגע. ובכל זאת הוא עשה לעצמו שירות מדהים עם ההעפלה לגמר. הוא התמודד מול השדים שלו – שוב – וניצח אותם – שוב. טניסאי שמנצח גם כשהוא משחק גרוע הוא טניסאי רעב, נחוש בעל לב של אלוף. זברב כבר לא יהפוך כנראה לאחד הטניסאים הגדולים בהיסטוריה, אבל הוא טניסאי ענק שראוי למעמד שהעפיל אליו.
